היקף הבנייה וההכנות האדריכליות במקדש הקיפו את כל חלליו, מן המסד ועד הטפחות. הכתוב ממפה את האזורים השונים: עַל מֵעַל הַפֶּתַח מתייחס לשטח הקיר המצוי בגובה שמעל הפתח, עד לתקרה [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. משם ממשיך התיאור וְעַד הַבַּיִת הַפְּנִימִי וְלַחוּץ, ביטוי המקביל להמשך הפסוק בַּפְּנִימִי וּבַחִיצוֹן. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא למרחב הכולל את קודש הקודשים (הבית הפנימי או הדביר) ואת ההיכל שמחוצה לו (החיצון). המילים סָבִיב סָבִיב מדגישות כי הפעולה נעשתה על כל כותלי הבית, ללא יוצא מן הכלל [רש"י].
עיקר הדיון הפרשני נסוב סביב המילה החותמת את הפסוק, מִדּוֹת, אשר לה כמה משמעויות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מתארת חיפוי של נסרים ולוחות עץ גדולים, שנחתכו והוכנו במידה אחידה ומדויקת [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. חיפוי עץ רציף זה, שלא הותיר מקום פנוי, נועד להוות תשתית הכרחית לציפוי הזהב שעתיד היה לכסות את כל קירות הבית [מצודת דוד].
על גבי תשתית העץ הזו, יש המפרשים כי המילה מתייחסת לשרטוטים שסומנו על הקירות. הבונה מדד ורשם צורות הנדסיות מדויקות, כגון משולשים, מרובעים ועיגולים, כהכנה לפיתוחי הזהב האמנותיים שעתידים להיקבע שם [מלבי"ם]. מנגד, גישה אחרת מסבירה את המילה כפשוטה: לכל אחד מחלקי המבנה והמרחבים שהוזכרו היו מידות ברורות וידועות שאותן ראה הנביא, אך הכתוב בחר לציין את עצם קיומן של המידות מבלי לפרט את המספרים המדויקים של כל פרט ופרט [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].