חשבתם פעם איך אפשר לבנות בניין גבוה עם כמה קומות, ולתכנן אותו כך שיהיה נוח לטפס עד למעלה? בבית המקדש היה תכנון חכם ומיוחד מאוד. מסביב למבנה המרכזי היו חדרים שנבנו בשלוש קומות, אחת מעל השנייה. המילה וְרָחֲבָה מגלה לנו סוד מעניין על החדרים האלה: ככל שעלו לקומה גבוהה יותר, החדרים הפכו להיות רחבים וגדולים יותר. איך זה קרה? הקיר של הבניין הלך ונעשה דק יותר ככל שעלו בגובה, וכך נוצר יותר מקום פנוי לחדרים העליונים.
אבל איך בכלל עלו למעלה? המילה וְנָסְבָה מתארת את המדרגות. אלו היו מדרגות לולייניות, כלומר מדרגות שהולכות בסיבוב. הן נבנו בתוך עמוד אבן חלול, ומי שטיפס בהן הלך במעגל עד שהגיע לקומות הגבוהות ולגג. המילים כִּי מוּסַב הַבַּיִת לְמַעְלָה לְמַעְלָה סָבִיב סָבִיב מתארות בדיוק את ההליכה המעגלית הזו במדרגות. בגלל צורת הבנייה הזו, שבה הקירות נעשים דקים יותר, נאמר עַל כֵּן רֹחַב לַבַּיִת לְמָעְלָה, כי הקומה העליונה ביותר הייתה הרחבה מכולן.
כדי להגיע עד למעלה, היה מסלול ברור. המילים וְכֵן הַתַּחְתּוֹנָה יַעֲלֶה עַל הָעֶלְיוֹנָה לַתִּיכוֹנָה מתארות את המסלול הזה. מי שרצה לעלות מהקומה התחתונה אל הקומה העליונה, היה חייב לעבור בדרך לַתִּיכוֹנָה, כלומר לעבור דרך הקומה האמצעית, ורק משם להמשיך בבטחה אל הקומה הגבוהה ביותר.