בואו נצא לסיור דמיוני בתוך המקדש, ממש בזמן שבונים אותו ורגע לפני שהוא מוכן לגמרי. המטרה של הבנאים הייתה לצפות את כל החלק הפנימי בזהב טהור, אבל יש בעיה קטנה: אי אפשר להצמיד זהב ישירות לקירות אבן. לכן, הם היו צריכים לבנות שלב ביניים חכם ולצפות קודם את כל קירות האבן בעץ.
בתוך המבנה היו כמה חלקים מיוחדים: הַסִּפִּים, שהם המפתנים והמזוזות של הפתחים; וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת, שהיו שקעים בקיר או חלונות סגורים במחיצה בהירה ונקייה; וְהָאַתִּיקִים, שהם עמודים מרובעים וחזקים שבלטו מהקיר, רחבים למטה וצרים למעלה, כדי לחזק את הבניין. המילה לִשְׁלָשְׁתָּם מלמדת אותנו שכל שלושת החלקים האלה נבנו בצורה אחידה ודומה.
כדי להכין את הכל לציפוי הזהב, שמו נֶגֶד הַסַּף, כלומר על פתחי הדלתות, שְׂחִיף עֵץ שהם לוחות של עץ ארז, והם הקיפו את הפתחים סָבִיב סָבִיב. חיפוי העץ לא נעצר שם, אלא המשיך ועלה על כל הקירות מֵהָאָרֶץ עַד הַחַלּוֹנוֹת, מהרצפה ועד למעלה, וכך גם וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת בעץ מבפנים. רק אחרי שכל המבנה היה עטוף יפה בלוחות עץ, אפשר היה סוף סוף למתוח עליו את ציפוי הזהב המבריק והנוצץ.