יחזקאל, פרק מ״א, פסוק ט״ז

פנים המקדש חופה בעץ כהכנה לציפוי קירות האבן בזהב, תהליך שכלל את הַסִּפִּים שהם מזוזות הפתחים והמפתנים, וְהַחַלּוֹנִים הָאֲטֻמוֹת שהיו גומחות או חלונות בעלי מחיצה בהירה, וְהָאַתִּיקִים שהם עמודים תומכים שהלכו והצרו כלפי מעלה. המילה לִשְׁלָשְׁתָּם מלמדת ששלושת היסודות הללו עוצבו בצורה אחידה, או שהעמודים פוזרו בשלוש מרוחות הבית. נֶגֶד הַסַּף, על גבי המזוזות והמשקופים, הונח שְׂחִיף עֵץ סָבִיב סָבִיב, כלומר נסרי עץ ארז או חתיכות עץ דקות שהותאמו במדויק לבליטות המבנה. חיפוי העץ נמשך מן וְהָאָרֶץ עַד־הַחַלּוֹנוֹת, כך שגם וְהַחַלֹּנוֹת מְכֻסּוֹת, ובכך הושלמה התשתית שעליה נמתח לבסוף ציפוי הזהב.