תארו לעצמכם שאתם נמצאים בסיור מרתק בתוך מבנה מפואר ומרשים, אבל פתאום אתם מגיעים לפתח שפשוט אסור לכם לעבור דרכו. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקורה ליחזקאל הנביא. הוא רואה בחזון מיוחד את בית המקדש, ומלאך עורך לו סיור ומודד את המידות של כל חדר. הם מתקדמים מתוך ההיכל ומגיעים אל המקום הכי קדוש שיש: קודש הקודשים.
כאשר נאמר שהמלאך וּבָא לִפְנִימָה, הכוונה היא שהוא נכנס אל מעבר למחיצה, ממש לתוך קודש הקודשים, כדי למדוד אותו. אבל שימו לב לדבר מעניין: המלאך נכנס פנימה לגמרי לבדו ויחזקאל נשאר בחוץ. למה המלאך לא הכניס אותו? משום שאפילו שמדובר רק במראה נבואה, שומרים על החוקים של בית המקדש בקפדנות. רק לכהן הגדול מותר להיכנס אל קודש הקודשים ביום הכיפורים, ולכן יחזקאל מכבד את הכללים וממתין בחוץ.
המלאך מודד את אזור הכניסה ומגלה כי אֵיל הַפֶּתַח שְׁתַּיִם אַמּוֹת, כלומר הקיר העבה שמפריד בין ההיכל לקודש הקודשים הוא בעובי של שתי אמות (אמה היא מידת אורך עתיקה). לאחר מכן הוא מודד את הפתח עצמו, ומתברר שוְהַפֶּתַח שֵׁשׁ אַמּוֹת, שזהו הגובה של פתח הכניסה, ואילו וְרֹחַב הַפֶּתַח שֶׁבַע אַמּוֹת, כלומר המרחק מצד לצד הוא שבע אמות.