תעצמו רגע עיניים ותדמיינו שאתם נכנסים לתוך חדר מפואר ונוצץ במיוחד, איך הקירות שלו נראים? קירות בית המקדש היו מצופים בלוחות של עץ ארז, ועליהם היו חרוטות צורות מיוחדות. מעל העץ שמו ציפוי של זהב, והזהב שקע ובלט בדיוק לפי הצורות, כך שכל הציורים נראו בבירור על קירות הזהב.
הצורות שקישטו את הקירות היו כרובים, שהם דמויות מיוחדות שיש להן פרצוף של תינוק או ילד. למרות שהיו להם גם פנים של חיה, הגוף המרכזי שלהם היה דומה לגוף של אדם. ליד הכרובים חקקו גם וְתִמֹרִים, שהם צורות יפות של עצי דקל. הקישוטים האלה סודרו על הקיר בסדר מדויק מאוד, כך שהייתה וְתִמֹרָה בֵּין־כְּרוּב לִכְרוּב, כלומר עץ דקל הפריד בין כל שני כרובים.
הדבר המעניין ביותר בדמויות האלה הוא שהיו וּשְׁנַיִם פָּנִים לַכְּרוּב. לכל כרוב היו שני פרצופים שונים, פנים של אדם ופנים של אריה צעיר. הפנים האלה הסתכלו לכיוונים הפוכים, פני האדם הביטו אל עץ הדקל שעמד בצד אחד, ופני האריה הביטו אל עץ הדקל שעמד בצד השני. כל היופי הזה כבר היה מוכן ומגולף מהרצפה ועד למעלה מעל פתח הדלת.