עזרא, פרק ב׳, פסוק ס״ג

קרה לכם פעם שאיבדתם מסמך חשוב מאוד שהיה צריך להוכיח מי אתם? זה בדיוק מה שקרה לחלק מהכוהנים כשעם ישראל חזר לארץ ישראל אחרי הגלות. הם ידעו שהם כוהנים, אבל לא היו להם תעודות משפחתיות שיכולות להוכיח את זה בוודאות. המנהיג של העם באותו זמן, שכונה בתואר הַתִּרְשָׁתָא, שזו מילה עתיקה בארמית שמשמעותה שר או מושל חשוב, היה צריך להחליט מה לעשות איתם. הוא קבע עבורם מצב ביניים ופסק אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. כלומר, מכיוון שאנחנו לא בטוחים לגמרי שהם כוהנים, אסור להם לאכול מהקורבנות ומהמאכלים הכי קדושים שמותרים רק לכוהנים. הם לא איבדו את המעמד שלהם לחלוטין ומותר להם לאכול מאכלים קדושים פחות כמו תרומות, אבל הם לא יכולים לעשות את העבודות הכי חשובות על המזבח. עד מתי המצב הזה יימשך? עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים. הכוונה היא שהם יצטרכו לחכות עד שיהיה אפשר לשאול את האורים והתומים, אותן אבנים מיוחדות שהיו על החזה של הכוהן הגדול במדבר, ולברר דרכן את האמת. אבל מכיוון שהאורים והתומים נגנזו ונעלמו מזמן, הכוונה היא שהם יצטרכו לחכות עד לימות המשיח, או עד שיבוא אליהו הנביא ויגלה לכולם מי באמת כוהן ומי לא.