תארו לעצמכם מצב שבו אנשים חיים בארץ רחוקה כל כך הרבה שנים, עד שהם פשוט שוכחים מאיפה הם באו. זה בדיוק מה שקרה לחלק מהאנשים בגלות בבל. השנים הארוכות שם גרמו להם לאבד את הקשר לשורשים ולמשפחה המקורית שלהם. המילים וְאֵלֶּה הָעוֹלִים מתכוונות לקבוצה של אנשים שחזרו לארץ ישראל. הם יצאו מכל מיני עיירות ומקומות בבבל, שנקראו בשמות מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדָּן אִמֵּר.
בגלל שהם חיו כל כך הרבה זמן בין עמים אחרים, נוצרה בעיה עצובה: הם וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד לאיזו משפחה הם שייכים. הם לא ידעו את בֵּית־אֲבוֹתָם וְזַרְעָם, כלומר לא היה להם מושג מי היו ההורים, הסבים והמשפחה המורחבת שלהם. חלקם היו ילדים שנאספו מהרחוב במקומות שבהם גרו עמים אחרים, בלי להכיר בכלל את אבא ואמא שלהם. בגלל המצב המבלבל הזה, ריחף עליהם ספק גדול, והם אפילו לא ידעו בוודאות אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם, כלומר אם הם בכלל שייכים לעם היהודי.