רשימת השבים לציון עוברת למנות קבוצה בעלת מעמד חברתי ייחודי. למרות שעסקו בעבודות כפיים פשוטות ולא מכובדות, בני קבוצה זו חשו שייכות עמוקה למקדש ולסדריו. הקשר שלהם לעם היה כה חזק, עד שהם בחרו לשוב לארץ ישראל ולהמשיך בתפקידם זה [שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי הַנְּתִינִים הם למעשה צאצאי הגבעונים. הסיבה לכינוי זה נובעת מכך שיהושע בן נון "נתן" אותם להיות חוטבי עצים ושואבי מים עבור העדה וצורכי המקדש, ומעבודה זו הם גם שאבו את פרנסתם [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא]. בעוד שבעבר הם נקראו גבעונים, מאותו יום שבו נמסרו לעבודת המקדש שונה שמם לנתינים. אף על פי שבמקום אחר בתנ"ך מוזכר שדוד השרים נתנו נתינים לעבודת הלוויים, הכוונה היא שדוד רק קיים ואשרר מחדש את אותה נתינה מקורית של יהושע [אבן עזרא].
השמות המופיעים בהמשך, בְּנֵי־צִיחָא, בְנֵי־חֲשׂוּפָא וכן בְּנֵי טַבָּעוֹת, הם שמות המשפחות של אותם נתינים ששבו לארץ [שטיינזלץ].