רשימת השבים מן הגולה עוברת בשלב זה למנות את ההנהגה הרוחנית, לאחר סיום הפירוט של בני ישראל משבטי יהודה ובנימין. מעבר זה משקף סדר עקבי, התואם את האופן שבו הוזכרו הקבוצות קודם לכן בספר עזרא, כאשר התעוררו לעלות ולבנות את המקדש [רש"י]. מבחינת המבנה הכולל של הרשימה, לאחר מניין ישראל, הכתוב מונה את הכוהנים, לאחריהם את הלוויים (לרבות המשוררים והשוערים), ולבסוף את הנתינים ששימשו כמשרתי הכוהנים [מלבי"ם].
המילה הַכֹּהֲנִים פותחת למעשה את פירוט המספרים של משפחות הכהונה [מצודת דוד]. הכתוב מתחיל במשפחת בְּנֵי יְדַעְיָה, שהיא אחת ממשמרות הכהונה [ביאור שטיינזלץ]. התוספת לְבֵית יֵשׁוּעַ נועדה לשמש כסימן זיהוי, המלמד כי בני ידעיה אלו מיוחסים ומשתייכים לזרעו של ישוע [מצודת דוד], הלוא הוא ישוע בן יוצדק הכהן הגדול [ביאור שטיינזלץ].