רשימת השבים לציון מגלות בבל נפתחת בהצגת ההנהגה הבכירה שהובילה את העם. הכתוב מונה את שמות האישים המרכזיים שחזרו לירושלים, כאשר שאר העם נמשך אחריהם.
המילים אֲשֶׁר־בָּאוּ מתייחסות לחזרתם של הגולים למקומם בירושלים [מצודת דוד, מלבי"ם], אם כי יש המציינים שאלו הם אותם אנשים שגלו לבבל מלכתחילה עִם־זְרֻבָּבֶל [רש"י]. זרובבל, נשיא היהודים, היה מזרע דוד, ושמו מעיד על כך ש"נזרע", כלומר נולד, בבבל בהיותם בשבי [רס"ג].
לצידו עמד יֵשׁוּעַ, הלא הוא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול [רלב"ג, אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנהיג נוסף הנזכר הוא נְחֶמְיָה, שיש המזהים אותו עם נחמיה 'התרשתא' המוכר מן הכתובים [רלב"ג], בעוד אחרים סבורים כי מדובר באדם אחר שחי בתקופה מוקדמת יותר [ביאור שטיינזלץ].
אחת הדמויות הבולטות ברשימה היא מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, בעקבות חז"ל, היא שזהו מרדכי היהודי המוכר ממגילת אסתר. הכינוי בִּלְשָׁן הוענק לו משום שהיה בקיא בשפות רבות [מצודת דוד, רס"ג, מלבי"ם]. על השאלה כיצד מרדכי נמצא כאן בירושלים ולאחר מכן בשושן הבירה, משיבים כי בשל ההפרעות והשטנה שעצרו את בניין המקדש, נאלץ מרדכי לצאת מירושלים ולשוב לפרס כדי לפעול בחצר המלכות להשלמת הבניין [רלב"ג]. מנגד, קיימת גישה פרשנית הסבורה כי בִּלְשָׁן אינו כינוי למרדכי, אלא שמו של אדם אחר לגמרי, והכתוב פשוט החסיר את אות החיבור וי"ו ביניהם [אבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
תשומת לב מיוחדת מוקדשת למילה "מספר" המופיעה פעמיים בפסוק, בניקוד שונה ובמשמעות שונה לחלוטין [רש"י, אבן עזרא, מלבי"ם, מנחת שי]. המילה הראשונה, מִסְפָּר, היא שמו הפרטי של אחד המנהיגים. מסורת ייחודית מסבירה כי שמו ניתן לו משום שמונה להשלים את מניין עשרים וארבע משמרות הכהונה עוד בהיותו בבטן אמו [רס"ג]. לעומת זאת, המילה השנייה, מִסְפַּר, משמעותה כמות או סך.
הפסוק נחתם בצירוף אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל. הפרשנים מסכימים כי המילה אַנְשֵׁי אינה מתייחסת לאנשים פשוטים, אלא לאנשים גדולים, חשובים וראשי העם. הכתוב מונה את מנהיגים אלו בנפרד, שכן הם היו עמודי התווך ששאר העם הלך בעקבותיהם [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].