השיבה לארץ ישראל מפגישה את העולים עם חורבות המקדש, ותגובתם המיידית היא התגייסות נדיבה לבניינו מחדש.
המילה וּמֵרָאשֵׁי רומזת לכך שרק מקצת מראשי המשפחות תרמו, ולא כולם [אבן עזרא, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הסיבה לכך היא שחלק מהשבים היו עניים ולא הייתה להם אפשרות כלכלית להתנדב [חומת אנך].
הפרשנים נדרשים לביטוי בְּבוֹאָם לְבֵית ה', שהרי המקדש היה חרב באותה עת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה להגעתם אל המקום ההרוס שבו עמד הבית בעבר. גישה אחרת מפרשת שהאות למ"ד משמעותה "בעבור", כלומר הם באו למען הבית [אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים שהם כלל לא המתינו להגעה לירושלים, אלא מרוב שמחה הִתְנַדְּבוּ ותרמו כספים לבניין המקדש עוד בהיותם בדרך [חומת אנך, רש"י].
הפסוק משתמש בשני שמות שונים של ה': תחילה לְבֵית ה' ולאחר מכן לְבֵית הָאֱלֹהִים. יש המסבירים כי מדובר בחזרה שנועדה להבהיר את היעד [מצודת דוד]. פירוש נוסף עומד על משמעות השמות: השם "אלהים" מסמל את מידת הדין שגזרה עליהם לצאת לגלות בחוסר כול, אך התוספת של האות ה"א במילה "האלהים" מרמזת על מידת הרחמים. השבים תרמו מתוך ביטחון שה' ירחם עליהם כעת עם שובם [חומת אנך].
מטרת התרומה הייתה לְהַעֲמִידוֹ עַל מְכוֹנוֹ, כלומר לשקם את הבית ולהקימו מחדש בדיוק על אותו בסיס ויסוד שהיה מוכן שם מתחילה [אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון], ועל פי התוכנית המקורית של המבנה [רס"ג].