השבים לציון הפגינו מסירות עצומה ונדיבות יוצאת דופן, כאשר תרמו משאבים אדירים ופריטים ייחודיים למימון בניין המקדש מחדש.
תרומתם ניתנה כְּכֹחָם. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה היא שהם התנדבו כפי יכולתם הכלכלית והונם. עם זאת, יש המעניקים למילה זו משמעות הלכתית עמוקה יותר: על פי ההלכה, אין לאדם לבזבז יותר מחומש מנכסיו לצדקה, אך ייתכן שכאן תרמו מעבר לשיעור זה כדי לשמש דוגמה אישית ולעודד את שאר העם לתרום. אפשרות נוספת היא שכשם שמותר לחרוג ממגבלת החומש למצוות דחופות כמו פדיון שבויים או ציוד לאדם חסר כל, כך גם בניין בית המקדש נחשב למטרה עליונה המצדיקה נדיבות חריגה [חומת אנך]. הכספים הועברו לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה, שהוא המקום המיועד שבו נאגרו הכסף והזהב לטובת עבודות הבנייה [מצודת דוד].
בסכומי התרומות המפורטים כאן קיימת סתירה לעומת הרישום המקביל בספר נחמיה [מלבי"ם]. הפער מוסבר בכך שספר נחמיה מונה רק את תרומותיהם של ראשי האבות, ואילו כאן מוצג הסכום הכולל. סכום זה מאגד בתוכו את תרומותיהם של ראשי האבות, של הקהל כולו, וכן של מתנדבים נוספים ממלכות פרס [אבן עזרא].
התרומות נחלקו למטבעות ומשקלים:
דַּרְכְּמוֹנִים הם מטבעות זהב פרסיים ידועים, המזוהים כדינרי זהב [רלב"ג, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. פירוש לשוני נוסף מציע כי המילה מורכבת מהביטוי "דרך מונים", כלומר מטבעות שערכם נקבע על ידי ספירתם ולא על ידי שקילתם [ר' סעדיה גאון].
מָנִים הם יחידות משקל או מטבעות כסף [ביאור שטיינזלץ]. יש המזהים משקל זה כליטרא [מצודת ציון], כמשקל השווה לשישים שקלים [רלב"ג], או כשקלים [ר' סעדיה גאון, אבן עזרא].
מלבד הכסף והזהב, העם תרם גם מאה כׇּתְנֹת כֹּהֲנִים. אלו הם בגדים מיוחדים שנועדו ללבישה על ידי הכהנים בזמן עבודת המקדש [רש"י, מצודת דוד]. תרומה זו נחשבה יקרת ערך במיוחד, שכן הכנת הבגדים הללו דרשה מלאכה מורכבת ומיומנות רבה [ביאור שטיינזלץ].