יצא לכם פעם לנסות לספור קהל ענק של אנשים ולגלות שהמספרים לא בדיוק מסתדרים? כשבני ישראל חזרו לארץ ישראל מגלות בבל, ספרו את כולם. הכתוב קורא להם כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד, כלומר ספרו את כל העולים יחד בתור קבוצה אחת גדולה. המספר הכולל של האנשים שחזרו היה 42,360 איש, והמילה רִבּוֹא שמופיעה בספירה פירושה עשרת אלפים.
אבל כאן מתחבאת תעלומה חשבונית קטנה. אם נחבר את כל המשפחות שהוזכרו קודם לכן, נגיע בקושי לשלושים אלף איש. אז מאיפה הגיעו עוד יותר משלושה עשר אלף אנשים לסכום הסופי? ההסבר הוא פשוט. הרשימה המפורטת הקודמת ספרה רק את האנשים משבט יהודה ושבט בנימין. האלפים החסרים הם יהודים משאר שבטי ישראל שהצטרפו למסע, והם נספרו רק בסיכום הכללי יחד עם הכוהנים והלוויים.
אולי המספר הזה נשמע לכם גדול, אבל האמת היא שרוב העם העדיף להישאר בגלות, במקומות כמו בבל, ספרד ותימן. רק מיעוט קטן בחר לעלות לארץ. למרות זאת, הקבוצה הקטנה והאמיצה הזו מלמדת אותנו שהישועה של ה' לא חייבת להתחיל מהמון אנשים. מאותו קומץ קטן של עולים, ארץ ישראל הלכה והתמלאה בתקופת בית המקדש השני בהמון תושבים, בחכמים גדולים ובעושר רב.