עזרא, פרק ב׳, פסוק ס״ג

מנהיג העם, המכונה הַתִּרְשָׁתָא, הכריע בעניינם של כהנים מתקופת שיבת ציון שייחוסם הוטל בספק. מילה זו היא תואר כבוד למושל, ויש המזהים אותו עם נחמיה, שחכמים התירו לו לשתות יין של גויים בשל תפקידו הרגיש בחצר המלך. המנהיג הורה אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, ולכן נאסרה עליהם אכילת קורבנות, אך הם לא נפסלו לחלוטין והורשו לאכול תרומות בדומה לכהנים בעלי מום. הגבלה זו נקבעה עַד עֲמֹד כֹּהֵן לְאוּרִים וּלְתֻמִּים, כדי שיוכלו לברר את כשרותם באופן ודאי. כיוון שהאורים והתומים חסרו בבית השני, ההמתנה מכוונת לימות המשיח, או מבטאת את תקוות העולים שהשכינה תשוב לפעול בתוכם עוד בימיהם.