עזרא עומד במבוכה עמוקה מול ה', מתוך הכרה בפער העצום שבין החסד האלוהי לבין כישלון העם. זעקתו וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר אֱלֹהֵינוּ מבטאת תחושת אפסות, שכן אַחֲרֵי־זֹאת, לאחר כל הטובה והחסד שהעניק ה' לישראל, כל שפע הוא מתנת חינם שאינם ראויים לה משום שעָזַבְנוּ מִצְוֺתֶיךָ. הבושה גדולה אף יותר משום שהגאולה הנוכחית היא חלקית ונועדה לתת לעם הזדמנות למרק את עוונות העבר. במקום לנצל את חסד ה' כדי לתקן, המציאות הפוכה לחלוטין והעם רק הוסיף חטאים חדשים על הישנים.
עזרא, פרק ט׳, פסוק י׳
וְעַתָּ֛ה מַה־נֹּאמַ֥ר אֱלֹהֵ֖ינוּ אַֽחֲרֵי־זֹ֑את כִּ֥י עָזַ֖בְנוּ מִצְוֺתֶֽיךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.