לאחר סיום הפעולות הראשונות שאירעו עם הגעתו של עזרא לירושלים, מתגלה בפניו משבר רוחני חמור. ההנהגה המקומית ניגשת אליו ומוסרת דיווח קשה על מצב התבוללות העם, הכולל אפילו את המעמדות המקודשים, בתוך עמי האזור.
המילים וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה מתייחסות לאירועים שקדמו למעמד זה. יש המפרשים כי הכוונה היא לסיום מסירת דתי וחוקי המלך לשרי האזור [רש"י ומצודת דוד], בעוד אחרים מסבירים כי מדובר בתום הטקסים של הבאת מתנות העולים לאוצר המקדש והקרבת הקרבנות [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה כרונולוגית, אירוע זה לא התרחש מיד, אלא רק כארבעה חודשים לאחר בואו של עזרא ארצה [מלבי"ם].
אז ניגשו אל עזרא הַשָּׂרִים, שהם שרי ישראל [רש"י], לֵאמֹר – כלומר, וכך אמרו לי [רש"י]. תלונתם מתמקדת בכך שלֹא־נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל. מונח זה מתייחס ליהודים שעלו ארצה עוד בעלייה הראשונה וכבר התבססו בה במשך שנים רבות [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה תחבירית, הצירוף הָעָם יִשְׂרָאֵל חסר את מילת היחס (נסמך), ויש לקרוא אותו כאילו נכתב "העם עם ישראל" [אבן עזרא].
השרים מדווחים כי העם, ואפילו הכהנים והלויים, לא הבדילו את עצמם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, הגויים שישבו באותו אזור [ביאור שטיינזלץ]. חוסר ההבדלה בא לידי ביטוי בכך שאין שום שוני בינם לבין עמי הארץ [מלבי"ם], שכן הם ממשיכים לעשות כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם – כלומר, הם מחקים בפועל את המעשים המתועבים של הכנענים ושאר העמים המקומיים [מצודת דוד, מלבי"ם וביאור שטיינזלץ].