הנביאים הזהירו והדריכו את העם לקראת כניסתם לארץ, והבהירו להם כי המקום המיועד לירושה הושחת וזוהם לחלוטין על ידי יושביו הקודמים.
המושג אֶרֶץ נִדָּה מתפרש בקרב רוב הפרשנים כביטוי של טומאה עמוקה, לכלוך ומיאוס. בנוסף למשמעות הטומאה, המילה מבטאת גם ריחוק, כלומר דבר מתועב שיש להתרחק ממנו [אבן עזרא, מצודת דוד]. טומאה זו לא נוצרה מאליה, אלא נגרמה בעקבות מעשיהם של עמי הארץ הכנענים, אשר טימאו את הארץ באמצעות עבודה זרה וגילוי עריות [רלב"ג, מלבי"ם].
לצד משמעות הריחוק והטומאה, יש המוצאים בביטוי אֶרֶץ נִדָּה גם פתח של תקווה והיטהרות. בדומה לאישה נידה אשר נטהרת וחוזרת להיות מותרת לבעלה לאחר טבילה, כך גם ארץ ישראל ועם ישראל יכולים להיטהר מטומאתם כאשר הם עושים תשובה [רב סעדיה גאון].
הפסוק מדגיש את ההיקף העצום של הטומאה בארץ באמצעות הביטוי מִפֶּה אֶל־פֶּה. הכוונה היא שהעמים מילאו את הארץ בטומאתם באופן מוחלט, מקצה אחד של הארץ ועד לקצה השני [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף ממחיש זאת כטומאה המשתרעת "משער לשער", כלומר ממפתן של שער עיר אחד ועד למפתן השער הנגדי [רב סעדיה גאון].