חשבתם פעם מי האישה היחידה בתנ"ך שהתורה מספרת לנו בדיוק כמה שנים היא חייתה? זוהי שרה אמנו. כשהתורה מתארת את הגיל שבו נפטרה, היא מחלקת אותו לשלושה חלקים: מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים. למה המילה שנה חוזרת שוב ושוב ולא כתוב פשוט מאה עשרים ושבע? החזרה הזו באה ללמד אותנו משהו מיוחד על האופי של שרה.
כשהייתה בת מאה, היא הייתה נקייה מחטאים ומעשים רעים ממש כמו בחורה צעירה בת עשרים. וכשהייתה בת עשרים, היה לה יופי טבעי, טהור ואמיתי, ממש כמו של ילדה קטנה בת שבע. שרה נשארה טובה, טהורה ויפה מבפנים ומבחוץ לאורך כל החיים שלה, והזמן שעבר לא קלקל את המידות הטובות שלה.
בסוף התיאור מופיעות שוב המילים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. החזרה הזו באה לגלות לנו שכל השנים שלה היו שוות לטובה. מהיום שהיא נולדה ועד סוף חייה, שרה תמיד בחרה בדרך הישר, עשתה מעשים טובים, עבדה את ה׳ מתוך שמחה, והפכה כל רגע בחיים שלה למשמעותי ומלא באור.