תארו לעצמכם שאתם רואים אדם שאתם מאוד אוהבים ומכבדים נמצא פתאום במצב מביך ולא נעים. מה הייתם עושים? האם הייתם מסתכלים, או ממהרים לעזור לו לשמור על הכבוד שלו? זה בדיוק המבחן שעמדו בו הבנים של נח. כאשר נח שכב באוהל שלו כשהוא לא מכוסה, בניו היו צריכים לפעול. התורה כותבת את המילה וַיִּקַּח בלשון יחיד, למרות שגם שם וגם יפת כיסו את אביהם יחד. הסיבה לכך היא ששם היה זה שקפץ ראשון והתאמץ לעשות את המצווה מכל הלב, וכשהבין שהוא צריך עזרה כדי לעשות זאת בצורה מכובדת, יפת הצטרף אליו. הם לקחו את הַשִּׂמְלָה, שהייתה הבגד האישי והמוכר של נח, והניחו אותה עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם. כלומר, כל אחד מהאחים החזיק קצה אחד של הבגד על הכתף שלו כדי לשאת אותו בכבוד. עכשיו הם היו צריכים להתקרב לאבא שלהם, אבל במקום ללכת רגיל, הם הלכו אֲחֹרַנִּית. הליכה לאחור היא לא נוחה, אבל הם עשו זאת בכוונה כדי לחלוק לאביהם כבוד ולא לראות אותו במצבו. התורה מוסיפה ומדגישה וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. למה צריך לכתוב זאת שוב? הרי אם הלכו לאחור ברור שלא ראו! ההסבר הוא שכאשר הם הגיעו ממש קרוב לנח והיו חייבים לסובב את הגוף כדי להניח עליו את השמיכה, באותו רגע בדיוק הם הקפידו להשאיר את הפנים שלהם מסובבות לאחור ואפילו שמו ידיים על העיניים. הם פשוט סירבו להסתכל על החיסרון של אבא שלהם ורצו רק לתקן את המצב. בזכות המעשה הטוב הזה, הם קיבלו שכר מיוחד. שם, שרץ לעשות את המצווה מתוך אהבה לה', זכה שבעתיד הצאצאים שלו, עם ישראל, יקבלו את המצווה החשובה של התעטפות בטלית.
בראשית, פרק ט׳, פסוק כ״ג
פרשת נח
וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃
שיתוף הפסוק
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.