בראשית, פרק ט׳, פסוק ח׳

תארו לעצמכם שאתם יוצאים מהתיבה אחרי מבול ענק שהציף את כל העולם. בטח הייתם חוששים קצת בכל פעם שמתחיל לרדת גשם, נכון? אחרי החוויה הקשה של המבול, נח והמשפחה שלו היו צריכים הבטחה חזקה שתרגיע אותם, כדי שיוכלו ליישב את העולם ולבנות אותו מחדש בלי פחד. בדרך כלל, השם אֱלֹהִים מזכיר לנו את מידת הדין והמשפט, אבל כאן ה' משתמש בו כדי להראות שדווקא עכשיו מידת הדין מתחברת עם הרחמים, כדי להגן על העולם ולהבטיח שחורבן כזה לא יקרה שוב. כשה' פונה אֶל־נֹחַ וְאֶל־בָּנָיו, רוב המפרשים מסבירים שהדיבור לא הופנה ישירות אל הבנים, אלא רק אל נח. הסיבה היא שהבנים עדיין לא הגיעו למדרגה רוחנית גבוהה של נביאים. לכן מופיעה המילה לֵאמֹר, כי ה' מצווה על נח להעביר את הדברים הלאה ולומר אותם לבניו. למרות שהבנים לא שמעו את ה' בעצמם, המילה אִתּוֹ מדגישה שהם שותפים מלאים להבטחה. ה' רצה שיהיה להם ביטחון מלא שהברית שייכת גם להם בשווה, כדי שלא יחשבו שהמסר נועד רק לנח, וכך יוכלו להמשיך הלאה ברוגע.