תארו לעצמכם שאתם יוצאים מתיבה סגורה אחרי חודשים ארוכים, ורואים מולכם עולם ריק לגמרי, שומם וחרב אחרי מבול אדיר. מאיפה בכלל מתחילים לשקם הכל? נח, שהיה אִישׁ הָאֲדָמָה, כלומר חקלאי מומחה ומסור, לקח על עצמו את המשימה החשובה לעבד את האדמה מחדש. אבל דווקא בפעולה הראשונה שלו, נח עשה טעות. התורה משתמשת במילה וַיָּחֶל, שמזכירה את המילה חולין. המפרשים מסבירים שנח קצת ביזה את עצמו, כי במקום למהר ולשתול קודם כל גידולים פשוטים שחיוניים כדי לחיות, כמו חיטה או ירקות, הוא בחר לנטוע כָּרֶם. נח היה למעשה הראשון שנטע שורות מסודרות של גפנים במטרה מיוחדת להכין מהן יין. לפני המבול אנשים היו נוטעים רק גפן אחת פה ושם כדי לאכול ענבים, אבל נח ממש תכנן את זה מראש, ואפילו הכניס איתו לתיבה ענפי גפן כדי שלא יירקבו במים. הכל קרה מהר מאוד, ונח נטע את הגפנים ושתה מהיין באותו היום ממש.
הסיפור הזה נועד ללמד אותנו אזהרה חשובה על הסכנה שבשתיית יתר של יין. המפרשים מביאים משל חכם שמסביר מה קורה לאדם שמשתכר, בעזרת שלוש חיות: בהתחלה, כשהוא שותה מעט, הוא רגוע ושקט כמו כבש. כשהוא שותה עוד, הוא פתאום מרגיש גיבור ומתגאה כמו אריה. אבל בסוף, כשהוא משתכר לגמרי ומאבד את הדעת, הוא מתלכלך ומתנהג בצורה לא מכובדת, ממש כמו חזיר. הטעות הקטנה של נח בתחילת הדרך, כשהחליט להתחיל את שיקום העולם דווקא מנטיעת יין, היא זו שהובילה אותו בסופו של דבר לאבד את השליטה על עצמו.