פסוקי החתימה של חיי נח מהווים נקודת מעבר בסיפור המקראי. עד כה התמקדה התורה בנח ובבניו יחד, וכעת היא נפרדת ממנו כדי לעבור לעסוק בתולדות בניו בלבד. תבנית זו של סיכום שנות חייו ופטירתו של אב משפחה לפני המעבר לדור הבא מופיעה גם בהמשך ספר בראשית אצל תרח, אברהם ויצחק [קאסוטו]. פירוט השנים המדויק נועד לאפשר לכל דור לחשב את ציר הזמן של ההיסטוריה ושל חידוש העולם, מתוך חיבור הנתונים שבתורה עם אלו שבספרי הנביאים [רד"ק].
נוסחת הפרידה מנח מזכירה את הרשימות של הדורות שלפני המבול, אך יש בה שני הבדלים בולטים. ראשית, נקודת החלוקה של חייו אינה לידת בנו הבכור, אלא המבול, שהיה המאורע המכונן בחייו ובחיי האנושות כולה. שנית, לא נאמר עליו שהוליד בנים ובנות נוספים, שכן האנושות כולה התפתחה אך ורק משלושת בניו הידועים [קאסוטו].
המילים אחר המבול מעוררות שאלה לגבי נקודת ההתחלה המדויקת של הספירה. אם הכוונה היא לסיום המוחלט של המבול, לאחר שהארץ יבשה לחלוטין בשנת 601 לחיי נח, הרי שתוספת של 350 שנה הייתה מביאה את גילו ל-951 ולא ל-950 כפי שנכתב בפסוק הבא. לכן, כאשר הביטוי משמש כנקודת מוצא לחישוב זמן, הכוונה היא לתקופה שאחרי סיום ירידת הגשמים שארכו ארבעים יום, כלומר עוד בשנת 600 לחייו, וכך החישוב הכולל נותר מדויק [קאסוטו]. ציון זמן זה מסכם את שארית חייו עד לפטירתו בגיל תשע מאות וחמישים [צאינה וראינה].
המספר שלש מאות וחמשים שנה משקף את שיטת הכרונולוגיה המקראית, המשלבת את שיטת הספירה על בסיס שישים שהייתה נהוגה במזרח הקדום, יחד עם כפולות של המספר שבע. בעוד ששנותיו של נח לפני המבול הגיעו ל-600 (עשר פעמים שישים), השנים שנוספו לו לאחר המבול מורכבות מחמישים פעמים שבע [קאסוטו].