לאחר החוויה הטראומטית של המבול, האנושות נזקקה להבטחה עמוקה כדי לשוב ולבנות את חייה ללא פחד מתמיד מפני השמדה נוספת. ה' מעניק ודאות מוחלטת זו על ידי חתימת הבטחתו באות גלוי לעין. פסוק זה מהווה סיום חגיגי ומסגרת ספרותית לפרשה כולה, תוך שהוא חוזר על ההבטחות שניתנו בתחילתה כדי לאשר סופית את בשורת החיים לכלל הנבראים [קאסוטו].
הפרשנים עומדים על כך שה' פונה אל נח פעם נוספת כדי לחזק את ליבו ולהעניק לו ביטחון גמור ומוחלט [רד"ק]. מעבר לחיזוק הנפשי, החזרה נועדה למנוע טעות אפשרית בהבנת ההסכם. ללא הבהרה זו, נח היה עלול לחשוב שהעולם מוגן מהשחתה רק כאשר הקשת נראית בענן, ולחשוש מאסון בכל פעם שיירד גשם זלעפות ללא הופעתה. לכן ה' מבהיר כי הקשת היא רק האות, אך הברית קיימת ועומדת בזכות מאמרו בלבד, גם כאשר אין כל סימן בשמיים [העמק דבר].
המילים זֹאת אוֹת הַבְּרִית מצביעות על התרחשות מוחשית. ה' ממש הראה לנח את הקשת ואמר לו שזהו האות המובטח [רש"י]. יש המבארים כי מיד כאשר ה' סיים את דבריו, הופיעו עננים ובתוכם נראתה הקשת בפעם הראשונה בהיסטוריה, ואז ה' הורה לנח לשאת את עיניו ולהביט בצורתה הייחודית [מלבי"ם]. המשך הפסוק, במילים אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, מתייחס לעצם השבועה וההבטחה שה' קיים וביסס באופן סופי [אבן עזרא, מחוקקי יהודה].
הופעת הקשת אינה רק הבטחה פסיבית מצד ה', אלא גם קריאה לפעולה עבור בני האדם. ראיית הקשת צריכה לעורר את האדם להתבונן במעשיו, ולהניע את מנהיגי הדור לעודד את החברה כולה לחזור בתשובה ולהרבות במעשים טובים [ספורנו]. בנוסף, מכיוון שהקשת מייצגת את הברית העמוקה הזו ומהווה מעין אות להתגלות ה' בעולם, יש לנהוג בה כבוד רב ולהיזהר שלא להביט בה ממושכות [ביאור שטיינזלץ].