קרה לכם פעם שעמדתם מול סופה חזקה וקיוויתם שהיא תחלוף מהר? נסו לדמיין את התחושה של נח ובני משפחתו אחרי המבול. הם היו צריכים הבטחה חזקה כדי שיוכלו לבנות את החיים שלהם מחדש, בלי לפחד שוב ממים שיציפו את העולם. לכן ה' פונה אל נח פעם נוספת, כדי להרגיע אותו לגמרי ולתת לו ביטחון. ה' מסביר לנח שההבטחה קיימת תמיד, גם אם פתאום יורד גשם חזק ואין שום סימן צבעוני בשמיים.
המילים זֹאת אוֹת הַבְּרִית מלמדות אותנו שה' ממש הראה לנח את הקשת. באותו רגע הופיעו עננים, ובתוכם נראתה הקשת בפעם הראשונה אי פעם! ה' אמר לנח להרים את העיניים, להסתכל על הצורה המיוחדת שלה ולהבין שזהו הסימן להבטחה. כשה' אומר אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, הוא מתכוון שהוא קיים וקבע את השבועה שלו לתמיד.
הקשת היא לא רק הבטחה משמחת מה', אלא גם תזכורת עבורנו. כשאנחנו רואים אותה, זה צריך לעורר אותנו לחשוב על המעשים שלנו, להשתפר ולעשות דברים טובים. ומכיוון שהקשת היא סימן כל כך מיוחד וחשוב להבטחה של ה', אנחנו צריכים לנהוג בה בכבוד רב ולהיזהר לא להסתכל עליה הרבה זמן ברצף.