קללה היסטורית זו, שיצאה מפי נח לאחר יקיצתו, טומנת בחובה את שורשי המעמדות והיחסים בין אומות העולם. היא אינה רק תגובה של זעם על הפגיעה בכבודו, אלא נבואה המעצבת את עתיד האנושות.
השאלה המרכזית המעסיקה את רוב הפרשנים היא מדוע הופנתה הקללה כלפי כְּנָעַן, נכדו של נח, בעוד שחם אביו הוא זה שחטא. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שנח לא יכול היה לקלל את חם עצמו, משום שה' כבר בירך את נח ואת בניו בצאתם מן התיבה, וכלל נקוט הוא שאין קללה חלה במקום שכבר ניתנה ברכה אלוהית.
גישה אחרת רואה בבחירת כנען עונש של מידה כנגד מידה על הפגיעה ביכולתו של נח להוליד. על פי פירוש זה, חם פגע באביו כדי למנוע ממנו להוליד בן רביעי שיירש את העולם יחד איתם. בתגובה, אמר לו נח: אתה מנעת ממני בן רביעי שישמש אותי, לכן בנך הרביעי יהיה משרת לזרעם של אחייך [רש"י, מזרחי, דעת זקנים]. דעה נוספת גורסת שכנען לא נתקלל על לא עוול בכפו, אלא שהוא עצמו היה מעורב באופן פעיל בחטא. לפי גישה זו, כנען הוא זה שראה ראשון את ערוות סבו וסיפר על כך לחם בלעג, או שאף ביצע את המעשה הפוגעני בעצמו [הרא"ש, דעת זקנים, חזקוני].
יש הסבורים שנח אכן התכוון לקלל את חם, אך מתוך רחמי אב נמנע מלהזכיר את שם בנו והטיל את הקללה על בן בנו, או שבחר בכנען משום שהיה הבן האהוב ביותר על חם [שד"ל]. מנגד, יש המפרשים שהקללה נאמרה מתוך ראייה נבואית שזרע כנען עתיד להרשיע דור אחר דור ללא תקנה, ולכן התיר ה' לנח לאררם [ביאור יש"ר]. בנוסף, נראה שהשם כְּנָעַן אינו מתייחס כאן רק לאדם בודד, אלא משמש כסמל לאומה הכנענית כולה [קאסוטו], והקללה משחקת על משמעות השם עצמו, הרומז לכך שיהיה נכנע ומושפל [חזקוני, בכור שור].
הביטוי עֶבֶד עֲבָדִים זכה למספר התייחסויות. רוב הפרשנים מסכימים כי אין הכוונה שיהיה עבד המשרת עבדים אחרים, אלא זהו ביטוי של הפלגה המעיד על עבדות מוחלטת, חזקה ושפלה ביותר. בדומה לביטויים כמו "שיר השירים" או "קודש הקדשים", הכפלת המילה מציינת את השיא והקיצוניות שבאותו עניין [אבן עזרא, שד"ל, הכתב והקבלה, ביאור שטיינזלץ].
מעבר למצב המשפטי או החברתי, העבדות מתוארת כאן כתכונת נפש טבעית. בעוד ששאר בני האדם, גם אם ייפלו לשבי ויימכרו לעבדות, ישאפו תמיד ברוחם אל החירות, זרעו של כנען יהיה מסוגל וראוי לעבדות מבטן ומלידה, מתוך שפלות קומה פנימית [העמק דבר, ספורנו]. עונש זה נתפס גם הוא כמידה כנגד מידה: חם וכנען ביזו את נח, ולכן נידונו למעמד הבזוי ביותר של עבדות [רבנו בחיי].
באשר לזהותם של אֶחָיו שאותם ישרת כנען, קיימת מחלוקת. יש הסבורים שהכוונה היא לאחיו של כנען עצמו, כלומר לשאר בני חם, שכבשו את הכנענים והפכו אותם לעבדים [אבן עזרא, מלבי"ם]. לעומת זאת, אחרים מפרשים שהכוונה היא לאחיו של חם, שהם שם ויפת, שזרעם עתיד לשלוט בכנענים [רד"ק, רש"י]. יש המזהים את התגשמות הקללה לאורך ההיסטוריה בשלושה שלבים שונים: תקופת השעבוד במצרים שבה שירת כנען את בני חם, ימי בית ראשון שבהם נכנעו הגבעונים הכנענים לבני שם, ובימי בית שני כשהיו כפופים ליוונים שהם מזרע יפת [חתם סופר].
ראוי לציין כי היו שניסו בעבר להישען על פסוק זה כדי להצדיק שעבוד אכזרי של בני אדם, בטענה שקללה זו שינתה את טבעם הפיזיולוגי של עמים מסוימים. אולם, חכמים דחו גישות אלו מכל וכל, והבהירו כי אין בפסוק זה כל הצדקה לשעבוד גזעני או לקביעה כי בני אדם מסוימים נחותים מטבעם בשל מראם החיצוני [אם למקרא].