חבקוק, פרק א׳, פסוק א׳

הַמַּשָּׂא הוא דבר נבואה של עונש ופורענות המלווה בתחושת כובד, אֲשֶׁר חָזָה וקיבל ברוח הקודש חֲבַקּוּק הַנָּבִיא. אף שמוצאו של הנביא אינו מפורש בכתוב, המסורת מזהה אותו כבנה של האישה השונמית שהוקם לתחייה, ושמו נגזר מחיבוק אמו וחיבוק אלישע הנביא. נבואה זו מתמודדת עם השאלה הקשה של שגשוג הרשעים, כאשר הנביא זועק על הצלחתו של נבוכדנצר מלך בבל הכובש עמים ומחלל את כבוד ה'. מול תחושת המועקה של חסידי ישראל, מגיעה הבטחת ה' כי מלכות בבל העריצה תבוא על עונשה ותיפול לבסוף.