נקודת זמן זו מהווה רגע תפנית בתולדות שיבת ציון. לאחר שנות ייאוש והקפאת בניין הבית השני, מתעוררת קריאה נבואית המופנית אל מנהיגי העם, במטרה להפיח בהם תקווה ולחדש את המלאכה.
התאריך המצוין, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ, מתייחס לדריווש מלך פרס שמלך לאחר אחשורוש, ולפי מסורת חז"ל היה בנה של אסתר המלכה [רש"י, אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל]. עיתוי זה אינו מקרי; הפרשנים מסכימים כי בשנה זו מלאו שבעים שנות גלות בבל עליהן ניבא ירמיהו. החישוב כולל את שנות שלטונו של נבוכדנצר מאז חורבן הבית, שנותיו של כורש, תקופת אחשורוש, ועד לשנה השנייה לדריווש [רד"ק].
בתחילת ימי כורש החלו השבים ארצה לבנות את המקדש, אך בעקבות מכתבי שטנה ששלחו צרי יהודה, בוטלה המלאכה ונפסקה לכשמונה עשרה שנים [רש"י]. בשל גזירת המלכות, העם התייאש ונמנע מהמשך הבנייה [אברבנאל]. על רקע זה הופיעה הנבואה, כדי לזרז את העם לשוב ולבנות מבלי להמתין לאישור מלכותי חדש, תוך הבטחה שה׳ יצליח את דרכם [רש"י, מלבי"ם]. יתרה מזו, באותה עת עמדה לעם שעת כושר היסטורית: אילו היו שבים בתשובה שלמה, בניין הבית השני היה הופך למבנה של קבע, וזרובבל היה מתגלה כמלך המשיח. מתוך שלא זכו לכך, נותר הבית כמקדש ארעי [מלבי"ם].
הנבואה מתרחשת בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי, הוא חודש אלול [ביאור שטיינזלץ]. הופעת דְבַר ה׳ בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא נועדה להדריך את שבי הגולה, לעודדם במלאכת הבנייה ולעוררם לתשובה, כדי להכשיר את הלבבות להשראת השכינה מחדש [אברבנאל]. המילה לֵאמֹר רומזת לכך שהנבואה באה כמענה לדברים שהיו העם אומרים בינם לבין עצמם על אודות הבנייה [רד"ק]. נבואה קצרה זו יועדה בלעדית למנהיגים כדי לחלוק להם כבוד, בטרם תופנה תוכחה מפורטת אל העם כולו [חומת אנך].
הנביא פונה לשני אישים מרכזיים. הראשון הוא זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל, נכדו של המלך יכניה והנצר האחרון לשושלת בית דוד שבו נתלו תקוות המלוכה [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שנקרא "בן שאלתיאל", הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמבחינה ביולוגית הוא היה בנו של פדיה. הוא מיוחס לשאלתיאל משום שבני בנים נחשבים כבנים, או משום ששאלתיאל גידל אותו בביתו, או בשל חשיבותו היתרה של שאלתיאל הסב [מצודת דוד, אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל]. זרובבל נושא את התואר פַּחַת, שמשמעותו שליט, נציב או מושל [מצודות, ביאור שטיינזלץ]. הוא אינו מכונה "מלך" משום שארץ יהודה הייתה כבושה וכנועה תחת שלטון האימפריה הפרסית, ומושליה לא נהנו מריבונות עצמאית [רד"ק, אברבנאל].
לצדו של זרובבל עומדת הסמכות הרוחנית העליונה, וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. אביו, יהוצדק, כיהן ככוהן גדול בזמן חורבן הבית הראשון וגלה לבבל, ועל כן ירש בנו יהושע את המעלה הרמה עם שובם של גולי בבל לירושלים [אבן עזרא, רד"ק, אברבנאל].