ברגע המכריע של המהלך להכתרת המלך, יהוידע הכהן מגייס כוח משמעותי לאבטחת המבצע. הציווי של יהוידע מתבצע במלואו על ידי הלוויים וכל יהודה, כאשר שרי המאות אוספים אִישׁ אֶת־אֲנָשָׁיו [מצודת דוד]. הדגש במעמד זה הוא על הלוויים, שכן הם אלו ששימשו כשומרים הפנימיים בתוך תחומי המקדש [מלבי"ם].
כדי לייצר כוח אבטחה גדול במיוחד, יהוידע מנצל את סדרי העבודה הקבועים במקדש. מאז ימי דוד המלך, העבודה במקדש חולקה למַּחְלְקוֹת, כלומר משמרות של משרתים הנחלקים לקבוצות [רד"ק, מצודת ציון]. בשגרה, ביום השבת מתבצע חילוף משמרות: משמר אחד מסיים את תפקידו ויוצא לביתו, ומשמר חדש נכנס לעבודה [ביאור שטיינזלץ].
אולם הפעם, חוברו יחד בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יוֹצְאֵי הַשַּׁבָּת. הסיבה לכך היא שיהוידע לֹא פָטַר את המשמרת היוצאת. משמעות המילה פטור בהקשר זה היא שחרור מחיוב העבודה [רש"י, מצודת ציון]. הפרשנים מסכימים כי במקום לתת למשמרת היוצאת רשות ללכת לביתה כדרכה תמיד, יהוידע עיכב את אנשיה והטיל עליהם חובה להישאר במקדש יחד עם המשמרת הנכנסת. המטרה בשילוב שתי המשמרות יחד הייתה להכפיל את כוח האבטחה, להגדיל את עוצמת התומכים בתוכנית, ולהבטיח הגנה מלאה על המלך הצעיר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].