יהוידע הכהן מצייד את שרי המאות בכלי נשק עתיקים שנשמרו בבית המקדש, בפעולה שאינה רק לוגיסטית אלא נושאת משמעות סמלית עמוקה.
הפסוק מפרט את כלי הנשק שניתנו לשרים, וביניהם השלטים, שהם סוג של מגינים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מדגיש כי כלים אלו הם אשר למלך דויד, כלומר כלי נשק שהיו שייכים לדוד המלך עצמו והוא זה שעשה אותם [מצודת דוד]. הכלים נשמרו בית האלהים, בתוך בית המקדש [מצודת דוד], שבו היה בית אוצר גדול ששימש לשמירת חפצים בעלי ערך היסטורי [ביאור שטיינזלץ].
אף על פי שמדובר בכלים עתיקים, הם היו ראויים לשימוש במלחמה בפועל. מסירת כליו האישיים של דוד המלך לידי השרים נועדה לא רק לחמש אותם, אלא גם להעביר מסר רעיוני ולהדגיש כי בידיהם מופקדת כעת מורשת בית דוד [ביאור שטיינזלץ].