יהוידע הכהן מנחה את מפקדי הצבא כיצד לבצע את הוצאתה להורג של עתליה, תוך הקפדה על זהירות טקטית ושמירה על קדושת המקדש. הוא פונה אל שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקוּדֵי הַחַיִל, שהם הממונים ומפקדי הצבא, ומצווה עליהם להוציא אותה אל מחוץ לבית ה'.
ההוראה הוֹצִיאוּהָ אֶל־מִבֵּית הַשְּׂדֵרוֹת טומנת בחובה משמעות של מיקום ואבטחה גם יחד. המילה הַשְּׂדֵרוֹת נגזרת מהשורש ס.ד.ר, בדומה למערכות צבאיות המסודרות בשורות [מצודת ציון]. באשר למהותו של המקום, יש המסבירים כי מדובר במבוא המקשר בין ארמון המלך לבית ה' [רש"י], או לחלופין במקום ישיבה מסודר המיועד לשרים [רד"ק]. מבחינה מעשית, ההנחיה הייתה להוציא אותה מבית המקדש, אך להקפיד שתצעד כל העת בפנים, מבעד לשורות השומרים, כדי למנוע ממנה להימלט [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
כדי להבטיח את הצלחת המהלך ולמנוע מעתליה לגייס תומכים בדרכה אל העיר [רש"י], הוסיף יהוידע אזהרה חמורה: וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ יוּמַת בֶּחָרֶב. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא שכל אדם שינסה ללוות אותה, לחבור אליה או לבוא לעזרתה, דינו מוות מיידי.
הפסוק נחתם בציון הסיבה לכך שעתליה לא הומתה מיד במקומה: כִּי אָמַר הַכֹּהֵן לֹא תְמִיתוּהָ בֵּית ה'. יהוידע דרש להוציא אותה החוצה כדי לא לטמא את מתחם בית ה' בהוצאה להורג, ולכן נדרש כל המערך המורכב של הובלתה תחת משמר קפדני [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].