דברי הימים ב, פרק כ״ג, פסוק י״ט

הצבת שומרים בפתחי המקדש נועדה להבטיח את טהרתו וקדושתו של המקום, תוך הקפדה חמורה על מניעת כניסת טומאה למרחב המקודש.

הַשּׁוֹעֲרִים המוזכרים הם פקידים ממונים שתפקידם היה לשמור על שערי בית ה' [מצודת דוד]. תפקידם המרכזי היה להשגיח וְלֹא יָבוֹא טָמֵא פנימה אל תוך העזרה [רש"י, ביאור שטיינזלץ].

הפרשנים מציעים כמה היבטים למשמעות הביטוי לְכׇל דָּבָר: מצד אחד, הכוונה היא למניעת כניסה של אדם הנגוע בכל סוג של טומאה שהיא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מצד שני, האיסור הוא מוחלט ואינו מתיר כניסת טמאים אפילו אם יש להם צורך כלשהו שבשלו הם מבקשים להיכנס לעזרה [רש"י]. בנוסף, תפקיד השומרים לא הצטמצם רק למניעת כניסה למרחב, אלא גם לשמירה על הקודשים עצמם, כדי שאדם טמא לא ייגש לשום דבר מן החפצים המקודשים [רלב"ג].

מבחינת מסורת הכתיב המדויק של הפסוק, המילים הַשּׁוֹעֲרִים וכן יָבוֹא נכתבות בכתיב מלא עם האות וי"ו [מנחת שי].