הגעתה הפתאומית של עתליה אל המקדש מפגישה אותה עם תמונת מצב מרהיבה המשקפת את אובדן שלטונה: טקס המלכה פומבי, המוני ושמח של יואש.
המוקד של המעמד מתואר במילים עוֹמֵד עַל־עַמּוּדוֹ בַּמָּבוֹא. הפרשנים מסבירים כי אין מדובר בעמוד רגיל, אלא במקום מיוחד ומוגבה המיועד באופן מסורתי למלכים בעומדם בבית ה׳ [מצודת דוד], כעין אכסדרה מיוחדת [רד"ק]. העמידה במקום גבוה נועדה לאפשר לקהל הרב לראות את המלך ולשמוע את דבריו, כפי שנהוג בכינוסים פומביים [רש"י]. בסיטואציה הנוכחית, להגבהה זו הייתה חשיבות נוספת, שכן יואש היה ילד קטן, והיה צורך להעמידו על מקום בולט כדי שכל העם יוכל לראותו [ביאור שטיינזלץ]. מיקום העמוד היה בַּמָּבוֹא, כלומר בפתח המוביל אל עזרת המקדש [מצודת דוד].
סביב המלך ניצבו השרים ומחצצרי החצוצרות, כאשר המילה עַל בצירוף עַל־הַמֶּלֶךְ משמעותה בסמוך וליד המלך [ביאור שטיינזלץ]. האווירה החגיגית לוותה בנגינה, שעליה נאמר כי המשוררים היו וּמוֹדִיעִים לְהַלֵּל. משמעות הדבר היא שהמשוררים בכלי השיר לא רק ניגנו, אלא שימשו כמדריכים שהורו לקהל ולימדו אותם כיצד לומר את דברי ההלל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לנוכח המראה, תגובתה של עתליה היא קריעת בגדיה וזעקה: קֶשֶׁר קָשֶׁר. משמעות המילה היא מרד ובגידה בשלטון [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. כפילות המילה אינה מקרית, והיא נובעת מההלם והפחד שאחזו בה, שכן אדם הנמצא בחרדה ובהלה נוטה לכפול את דבריו [מצודת דוד].