תארו לעצמכם שאתם צריכים לשמור על הסדר והשקט במקום הכי קדוש בעולם, בדיוק כשקורה אירוע סוער ומתוח. זה בדיוק מה שיהוידע הכהן עושה. הוא צריך להרחיק ולהעניש את עתליה, אבל חשוב לו לעשות את זה בזהירות רבה. הוא קורא אל שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקוּדֵי הַחַיִל, שהם המפקדים של הצבא, ונותן להם פקודה ברורה: הוֹצִיאוּהָ אֶל־מִבֵּית הַשְּׂדֵרוֹת. המילה הַשְּׂדֵרוֹת מזכירה את המילה "סדר". יהוידע מבקש מהמפקדים להוציא את עתליה מבית המקדש, אבל להקפיד שהיא תצעד כל הזמן בתוך שורות מסודרות של שומרים, כדי שהיא לא תוכל לברוח.
כדי להיות בטוחים שאף אחד לא ינסה לעזור לה בדרך, יהוידע מזהיר: וְהַבָּא אַחֲרֶיהָ יוּמַת בֶּחָרֶב. כלומר, כל אדם שינסה ללכת אחריה, להצטרף אליה או להציל אותה, ייענש מיד בחומרה רבה. ולמה בעצם צריך לעשות את כל המהלך המורכב הזה ולא להעניש אותה מיד במקום? התשובה נמצאת בסוף: כִּי אָמַר הַכֹּהֵן לֹא תְמִיתוּהָ בֵּית ה'. יהוידע שומר על הכבוד והקדושה של בית המקדש. הוא לא מוכן שמתחם בית ה' יתלכלך וייפגע בגלל עונש כזה, ולכן הם מוציאים אותה החוצה תחת משמר כבד וקפדני.