קריאה דחופה וחד-משמעית מופנית אל העם לשחרר את השבויים שלקחו מקרב אחיהם, תוך אזהרה מפני השלכות אלוהיות חמורות. הדרישה היא להשיב את הַשִּׁבְיָה, כלומר את כלל השבויים [ביאור שטיינזלץ].
האזהרה החותמת את הפסוק, כִּי חֲרוֹן אַף ה׳ עֲלֵיכֶם, מתפרשת בשני אופנים המשלימים זה את זה. מצד אחד, זוהי אזהרה מונעת לעתיד: עליכם לשחרר את השבויים פן יתעורר ויחול עליכם כעסו של ה׳ [מצודת דוד]. מאידך גיסא, האזהרה משקפת את מצבם המוסרי העכשווי של השובים עצמם. גם אם לאותם אחים שבויים הגיע להיענש, חובתם ועונשם של השובים כבדים אף יותר. לפיכך, כעסו של ה׳ כבר מוטל עליהם במידה רבה יותר, ועצם לקיחת השבויים מאחיהם רק תעצים את העונש שייגזר עליהם [ביאור שטיינזלץ].