הפרשנים מסכימים כי הלוחמים הפגינו ציות מלא והעבירו את הסמכויות לידי ההנהגה. הֶחָלוּץ, שהם אנשי הצבא וחלוצי המלחמה המזוינים, ויתרו על כל מה שלקחו במערכה. הם שחררו מידם את הַשִּׁבְיָה, שהם בני האדם שנלקחו בשבי, ואת הַבִּזָּה, שהיא הרכוש והשלל.
במילים וַיַּעֲזֹב... לִפְנֵי הַשָּׂרִים מבואר כי הלוחמים עזבו הכל מידם והניחו את השבויים והרכוש בפני שרי העם והקהל. בכך הם העבירו אליהם את האחריות המלאה לטפל בעניין, והשאירו להם את ההחלטה לעשות ברכוש ובשבויים כהבנתם וכן כטוב בעיניהם.