תבוסתה הקשה של ממלכת יהודה מתרחשת בשתי חזיתות, מול צבאות ארם וישראל. הפרשנים מתמודדים עם השאלה כיצד תיאור החורבן והשבי בפסוקנו מתיישב עם הכתוב בספר מלכים ובישעיהו, שם מתואר כי אויבים אלו צרו על ירושלים אך לא יכלו לכובשה. ההסבר לכך הוא שאמנם ירושלים הבירה עמדה בפרץ ולא הוכרעה, אך צבאות ארם וישראל עשו שמות, הרגו והחריבו את שאר ערי יהודה, ועל כך נסוב הפסוק [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
באשר לאופי המערכה, ישנה התייחסות לאופן שבו פעלו הצבאות. לפי גישה אחת [מלבי"ם], בתחילה כל אחד מן המלכים תקף את ערי יהודה בפני עצמו, וזהו השלב המתואר בפסוק. רק בשלב מאוחר יותר התחברו ארם וישראל יחד למצור משותף על ירושלים, צעד שהוביל את אחז לבקש את עזרת מלך אשור. מנגד, יש המעלים אפשרות שמלך ישראל עלה להילחם בערי יהודה יחד עם הארמים באותו הזמן, בשיתוף פעולה צבאי נדיר שלא התרחש שנים רבות [ביאור שטיינזלץ].
בביאור מילות הפסוק, המילים וַיַּכּוּ בוֹ מתייחסות להכאה בעם יהודה. בעקבות תבוסה זו נלקחו שבויים רבים שאותם וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק, אל בירת ארם [ביאור שטיינזלץ].