מעשיו של המלך אחז מהווים מהלך שיטתי של פירוק עבודת המקדש והסטת הפולחן לעבודה זרה ברחבי העיר. הוא אינו מסתפק רק בפגיעה ברכוש הקודש, אלא פועל באופן אקטיבי לחסום את הגישה אל המקדש ולהחליף את עבודת ה' בפולחן חלופי.
וַיֶּאֱסֹף אָחָז אֶת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים: אחז אסף את כלי הקודש, לקח אותם לשימושו האישי והפקיע אותם מקדושתם לחול [מלבי"ם].
וַיְקַצֵּץ: פעולה של חיתוך וכריתה [מצודת ציון]. אחז קילף וכרת את ציפוי הזהב מעל הכלים [מצודת דוד], משום שנזקק לחומרים היקרים שמהם הם היו עשויים [ביאור שטיינזלץ].
וַיִּסְגֹּר אֶת דַּלְתוֹת בֵּית ה': הפרשנים מסכימים כי מטרת סגירת הדלתות הייתה ביטול מוחלט של עבודת המקדש ומניעת כניסה של איש למקום. אחז ביקש למנוע מהכוהנים לעבוד את עבודתם בבית ה', כדי לאלץ אותם לבוא ולעבוד במזבחות החדשים שהקים [רש"י]. מדובר היה בניסיון למנוע את עבודת ה' לגמרי, מצב שתוקן רק מאוחר יותר כאשר בנו, חזקיהו המלך, פתח מחדש את הדלתות כדי להשיב את העבודה על מכונה ולתקן את אשר עיוות אביו [רש"י, רלב"ג].
בְּכָל פִּנָּה: בכל זווית [מצודת ציון]. את המזבחות הרבים ברחבי ירושלים הוא הקים במטרה מפורשת להכעיס את ה' [מלבי"ם].