בעת מצוקתו, מנסה המלך אחז לקנות את ישועתו בכסף, אך מגלה כי העושר אינו מבטיח ביטחון. הכתוב מציין כִּי חָלַק – הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא שאחז חילק את האוצרות שהיו גנוזים בבית ה', בארמון המלך וברשות השרים, ונתן חלק מהם כשוחד למלך אשור. אולם, למרות המחיר הכבד ששילם, הדבר היה וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ, כלומר הצעד לא הביא לו כל תועלת.
קביעה זו מעוררת שאלה, שכן מספר מלכים אנו למדים שמלך אשור אכן נענה לקריאתו של אחז, עלה על דמשק והכה אותה. על כך משיבים הפרשנים בשתי גישות המשלימות זו את זו: מצד אחד, העזרה שקיבל לא הייתה משמעותית עבורו באופן אישי, שכן מלך אשור לא פעל כדי לחזק את אחז או להשיב לו את הערים שנכבשו ממנו על ידי הפלשתים [רש"י]. מצד שני, אף שמלך אשור עתיד בסופו של דבר להחריב את ממלכת ישראל, מהלך זה יתרחש רק כעבור זמן רב. פעולותיו של מלך אשור נבעו מתוך שיקוליו האישיים והאימפריאליים, ולא כתוצאה מהמתנות שקיבל מאחז [ביאור שטיינזלץ].