קרה לכם פעם שראיתם מישהו בוכה, ומיד הרגשתם שאתם חייבים לעשות הכול כדי לשמח אותו ולעזור לו? זה בדיוק מה שקרה בסיפור שלנו. הנביא ישעיהו הרגע הודיע למלך חזקיהו בשורה קשה, שהוא חולה מאוד. המלך מיד התחרט על מעשיו, התחיל לבכות ולהתפלל, והתגובה של ה' הייתה מהירה להפליא.
ישעיהו הסתובב כדי ללכת משם, אבל ה' עצר אותו בדרך ואמר לו לחזור אל המלך עם בשורה טובה. ישעיהו אפילו לא הספיק לצאת מן החָצֵר הַתִּיכֹנָה, כלומר מהחצר האמצעית של ארמון המלך. מעניין לדעת שבפסוק המילה כתובה כהעיר אבל אנחנו קוראים אותה כחצר. למה? כדי ללמד אותנו שה' מיהר לעצור את ישעיהו עוד כשהיה בחצר, לפני שהשמועה העצובה על מחלת המלך תספיק לצאת ולהתפשט בכל העיר. ה' ראה את הדמעות של חזקיהו ורצה לבשר לו מיד שהדברים הולכים להשתנות לטובה.
אבל למה בכלל חזקיהו חלה? זה קרה כי הוא התעכב ולא הביא ילדים לעולם. זהו דבר בעייתי מאוד עבור מלך, שחייב לדאוג שיהיה מי שימשיך להנהיג את העם אחריו. למרות שהמחלה הייתה קשה, ה' החליט לעשות נס גדול ולרפא אותו כל כך מהר, שתוך שלושה ימים הוא כבר יוכל לקום בריא.
ה' בחר להעניק לחזקיהו את הנס הזה מתוך כבוד להבטחה הישנה שלו לדוד המלך, שמשפחתו תמיד תמלוך. ה' רואה למרחקים ויודע מה יקרה בעתיד. הוא ידע שיוולדו לחזקיהו בנים שלא יתנהגו כראוי, אבל הוא גם ראה שבהמשך יצא מהמשפחה הזו מלך צדיק וטוב בשם יאשיהו, ולכן היה חשוב כל כך לרפא את חזקיהו ולהמשיך את משפחת המלוכה.