הנביא ישעיהו מורה לאנשיו לקחת דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, גוש תאנים שיובשו ונדחסו, ולהניח אותה על הַשְּׁחִין, נגע העור הדלקתי והקשה שממנו סבל המלך. בעקבות פעולה זו התרחש תהליך של רפואה והחלמה מלאה, כפי שמעידה המילה וַיֶּחִי. פעולה זו נתפסת על ידי רוב המפרשים כנס גלוי מאת ה', שכן הנחת תאנים על פצע אמורה בדרך כלל להחמיר את המצב, וכאן הריפוי התרחש דווקא באמצעות חומר מזיק. מנגד, יש הסבורים כי לדבלה יש תכונת ריפוי טבעית שהנביא הציע מיוזמתו כדי לשכך את הכאב החיצוני, בעוד ששורש המחלה הפנימית והמסוכנת נרפא בדרך נס.
מלכים ב, פרק כ׳, פסוק ז׳
וַיֹּ֣אמֶר יְשַׁעְיָ֔הוּ קְח֖וּ דְּבֶ֣לֶת תְּאֵנִ֑ים וַיִּקְח֛וּ וַיָּשִׂ֥ימוּ עַֽל־הַשְּׁחִ֖ין וַיֶּֽחִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.