תשובתה של חולדה הנביאה למשלחת פותחת בהצהרה נבואית נחרצת, המאשרת את חששותיו הכבדים של המלך. כאשר היא אומרת לָאִישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי, כוונתה היא למלך יאשיהו עצמו [ביאור שטיינזלץ].
הנביאה מוסרת את דבריה בשם ה', ומבהירה כי הפסוקים הקשים שהתגלו בספר התורה אינם מקריים. העובדה שהספר נמצא כשהוא נגלל בדיוק על פסוקי התוכחה, מהווה סימן אלוהי ברור לכך שהרעה אכן תבוא על ירושלים ועל תושביה [אברבנאל]. הגזירה הקשה, כפי שעולה מנבואתה, נובעת מכך שהעם עזב את ה' לחלוטין לטובת עבודת אלילים, נטישה מוחלטת שבה בחרו בעבודת הבעלים מבלי לעבוד את ה' אפילו בשותפות.
עם זאת, פנייתה הישירה אל "האיש" רומזת על ההפרדה שהיא עושה בנבואתה: בעוד שהמסר הקשה מכוון לעם שחטא, הרי שיאשיהו עצמו לא נכלל באותו עוון. משום שרך לבבו והוא נכנע מפני ה', הוא יזכה לגורל שונה ולא יראה בעיניו את חורבן ירושלים ושריפת המקדש [אברבנאל].