בעקבות מציאתו הדרמטית של ספר התורה, משלחת רמת דרג הכוללת את הכהן הגדול ושרי המלוכה יוצאת לדרוש את דבר ה'. פנייתם דווקא אל אישה נביאה שופכת אור על המבנה החברתי והנבואי של אותה תקופה, שבה פעלו מספר נביאים במקביל.
המשלחת פונה אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה, אשר הייתה מבני בניה של רחב [רד"ק, אברבנאל]. באותם ימים ניבאו ביהודה שלושה נביאים במקביל, בחלוקת תפקידים ברורה: ירמיהו ניבא בשווקים, צפניה ניבא בבתי הכנסיות, וחולדה ניבאה לנשים [רד"ק, אברבנאל].
הבחירה לפנות אליה ולא לירמיהו מעוררת דיון. גישה מרכזית בקרב הפרשנים מסבירה כי נשים ניחנות במידת רחמים גדולה יותר, ולכן קיוו השרים שחולדה תתפלל בעדם ותמתיק את הגזירה. מנגד, יש החולקים על סברה זו וטוענים כי נבואה תלויה אך ורק במה ששם ה' בפי הנביא, ואינה מושפעת ממידת הרחמים האישית שלו [אברבנאל]. לכן, רוב הפרשנים מסכימים על הסבר מעשי יותר: שאר הנביאים, ובראשם ירמיהו, פשוט לא שהו בירושלים באותה העת. ירמיהו שהה ככל הנראה בעירו ענתות, או שיצא לשליחות מרוחקת כדי להחזיר את עשרת השבטים הגולים, בעוד שחולדה הייתה זמינה ונוכחת בעיר.
הכתוב מדגיש כי היא אֵשֶׁת שַׁלֻּם, פרט המלמד כי הנביאה לא חיה בפרישות ובהתבודדות, אלא הייתה אישה נשואה שחיה בתוך עמה [ביאור שטיינזלץ]. בעלה היה ממשפחה מיוחסת, נכדו של חַרְחַס (שם הנכתב באות סמ"ך במסורות המדויקות) [רד"ק, מנחת שי]. שלום שימש בתפקיד שֹׁמֵר הַבְּגָדִים, כלומר השר הממונה על בגדי המלכות של המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מקום מושבה של חולדה היה בַּמִּשְׁנֶה, מונח שזכה למספר ביאורים. מבחינה גיאוגרפית, מדובר באזור חשוב בירושלים [ביאור שטיינזלץ], הממוקם בין החומה החיצונית לחומה הפנימית, ולכן נחשב "משנה" (שני) לעיר עצמה [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל]. מבחינה רוחנית, רוב הפרשנים מסבירים שמדובר בבית מדרש, מקום שבו הייתה חולדה מלמדת את תורת ה' ואת התורה שבעל פה לזקני הדור. פירוש נוסף קושר את המילה לתוכן לימודה: חולדה הייתה דורשת ברבים את ספר דברים, הנקרא "משנה תורה", ומזהירה מפני העונשים והגלויות הכתובים בו [רש"י].
כאשר הגיעו השרים, וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ – הם מסרו לה את דברי המלך וסיפרו לה על מציאת ספר התורה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].