שפן הסופר מביא לידיעת המלך את התגלית של מציאת ספר תורה, ומקריא באוזניו את תוכנו [מדוד ועד לחורבן].
באומרו סֵפֶר נָתַן לִי, שפן מציין כי חלקיהו הכהן מסר לו את הספר האבוד כשהוא כבר גלול ופתוח בעמוד מסוים. בהמשך לכך נאמר וַיִּקְרָאֵהוּ, כלומר שפן קרא לפני המלך מתוך אותו עמוד ספציפי שבו הספר היה פתוח [מצודת דוד]. העובדה ששפן הוא זה שהקריא את הדברים, ולא המלך בעצמו חרף העובדה שמן הסתם ידע לקרוא, נובעת ככל הנראה ממצבו הפיזי של הספר. מאחר שהספר הוסתר במקום נידח באוצרות המלך, מצבו היה ירוד והקשה על הקריאה בו [ביאור שטיינזלץ].