גילוי ספר התורה מחולל משבר עמוק בהנהגת ממלכת יהודה, ומעורר תגובה רגשית ופיזית עזה מצד המלך. הפרשנים מסכימים כי שפן הסופר לא קרא באוזני המלך את הספר מתחילתו ועד סופו, אלא בחר להשמיע לו קטעים ספציפיים ונוקבים מתוך ספר דברים, העוסקים בעתיד העם בארצו [ביאור שטיינזלץ].
למעשה, הספר נמצא כשהוא גלול בדיוק בפרשת התוכחה, ובמיוחד בפסוק "יולך ה׳ אותך ואת מלכך", הרומז בבירור על גלות יהודה ומלכה [רד"ק, רלב"ג]. קריאה זו לא הייתה מקרית; חלקיהו הכהן כיוון את שפן לקרוא קטע זה באוזני המלך במטרה לזעזע אותו, כדי שיבקש עצה וינסה להסיר את הרעה המרחפת על העם [רד"ק, רלב"ג].
תגובת המלך למשמע הדברים הקשים היא מיידית: וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו. קריעת הבגדים נבעה מחרדה גדולה, שכן המלך ראה בעצם מציאת הספר כשהוא פתוח במקום זה אות וסימן משמיים [מצודת דוד]. הוא הבין מיד כי הדברים נוגעים אליו באופן אישי והשליך את קללת הגלות על עצמו כמלך [אלשיך].
בעקבות חרדה זו וקריעת הבגדים המבטאת הכנעה ורכות לב, שלח המלך לדרוש בה׳ כדי לדעת האם הפסוק יתקיים בו. התשובה הנבואית שקיבל הפרידה בין גורל העם לגורלו האישי: בעוד שהרעה על העיר ויושביה תתקיים במלואה, המלך עצמו ניצל מגזירת "ואת מלכך". הובטח לו כי בזכות כניעתו הוא ייאסף אל קברותיו בשלום, כלומר ימות מוות טבעי ולא יוגלה או ייהרג במלחמה בידי האויב, ועיניו לא יראו את החורבן [אלשיך].