לאחר נבואת החורבן הכללית, עוברת הנביאה למסר אישי וממוקד עבור יאשיהו. המילים וְאֶל־מֶלֶךְ יְהוּדָה באות להדגיש כי כעת מדובר במסר הנוגע אל המלך עצמו, בנפרד מגורל שאר העם [מצודת דוד].
באשר לביטוי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ, הכוונה היא לפסוקי התוכחה שהמלך שמע כשקראו לפניו בספר התורה. על פי המלבי"ם, הדברים מכוונים ספציפית לפסוק "יולך ה' אותך ואת מלכך", המהווה גזירה אלוהית מוחלטת על יציאה לגלות. המסר האלוהי למלך הוא שאף על פי שהגזירה הקשה ששמע אכן נחרצה על האומה, הוא עצמו לא ייכלל בעונש זה. בזכות תגובתו, רכות לבבו ותפילתו, הגזירה בוטלה לגביו באופן אישי והוא לא ילך בגולה [מלבי"ם, מצודת דוד].