שפן הסופר לא קרא את הספר בשלמותו, אלא השמיע למלך קטעים ספציפיים מפרשת התוכחה. הספר נמצא גלול בדיוק בפסוק המאיים בגלות העם והמלך, ונקרא באוזניו בהנחיית חלקיהו הכהן כדי לזעזעו ולעוררו לבקש עצה. למשמע הדברים המלך נחרד, שכן ראה בכך סימן משמיים המופנה אליו אישית, ובתגובה וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו מתוך הכנעה ורכות לב. בעקבות זאת הוא שלח לדרוש בה', וזכה להבטחה נבואית כי בזכות כניעתו יינצל מגזירת הגלות, ימות מוות טבעי ולא יראה בחורבן.
מלכים ב, פרק כ״ב, פסוק י״א
וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֖י סֵ֣פֶר הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.