יצא לכם פעם לשמוע בשורה קשה, אבל בתוך כל העצב לקבל גם הבטחה אישית ומרגיעה? זה בדיוק מה שקורה כאן למלך יאשיהו. ה' מעביר לו מסר: ירושלים אמנם תיפגע בעתיד, אבל המלך עצמו יזכה לסיים את חייו בכבוד לפני שזה יקרה. ה' אומר לו אֹסִפְךָ, כלומר שחייו יסתיימו, והמילה עַל כאן משמעותה אל, כלומר הוא יצטרף אל אבותיו. לאחר מכן נאמר וְנֶאֱסַפְתָּ, לשון של הכנסה והבאה אֶל קִבְרֹתֶיךָ. הכוונה היא שהוא יזכה להיקבר בארץ שלו יחד עם אבותיו, ולא בארץ זרה.
ה' מבטיח לו שזה יקרה בְּשָׁלוֹם. אבל רגע, איך אפשר להגיד שיאשיהו יסיים את חייו בשלום, הרי אנחנו יודעים שהוא נהרג במלחמה? התשובה נמצאת מיד בהמשך: וְלֹא תִרְאֶינָה עֵינֶיךָ בְּכֹל הָרָעָה. השלום האמיתי הוא שיאשיהו לא יצטרך לראות את החורבן העצוב של ירושלים ובית המקדש. בנוסף, למרות המלחמה, הוא יובא לקבורה בצורה מכובדת ושקטה. בסוף נאמר וַיָּשִׁבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר, כלומר השליחים ששלח המלך חזרו אליו ומסרו לו את דברי הנבואה.