קרה לכם פעם שניסיתם לעשות משהו מתוך כוונה טובה, אבל מישהו חשד בכם שאתם מתכננים משהו רע? זה בדיוק מה שחוו השליחים של דוד המלך. דוד שלח אותם כדי לנחם את חנון, המלך החדש של בני עמון, לאחר שאביו מת. אבל השרים של חנון לא האמינו שזו משלחת שלום תמימה. הם פנו למלך ואמרו לו שאין סיבה שדוד יחלוק כבוד לאביו פתאום, הרי הוא לא עשה זאת מעולם כשהיה בחיים. בנוסף, השרים ידעו שבתורה של עם ישראל יש ציווי מפורש מה' לא לבקש את שלומם של בני עמון. לכן הם היו בטוחים שדוד מנסה לעשות תחבולה.
האמת היא שדוד ניסה להיות טוב ולעשות חסד אפילו במקום שה' אסר, אבל הניסיון הזה לוותר על ציווי התורה הוא שגרם לכל הצרות. השרים שכנעו את חנון שהשליחים הם בעצם מרגלים שבאו לנצל את העובדה שכולם עצובים ואבלים. הם טענו שהשליחים באו חֲקֹר אֶת הָעִיר, כלומר לאסוף מידע מדויק על עיר הבירה, וּלְרַגְּלָהּ, שזה אומר לבלוש ולחפש בה סודות. השרים הוסיפו שהמטרה הסופית היא וּלְהׇפְכָהּ. תדמיינו שאתם מחזיקים חפץ ביד והופכים אותו מצד לצד כדי לבדוק אותו טוב טוב מכל הכיוונים. כך בדיוק טענו השרים שהשליחים באו לבדוק את העיר בצורה יסודית, למצוא את הנקודות החלשות שלה ולתכנן איך לכבוש אותה. בגלל החשד הזה, חנון היה בטוח שהשליחים מסתירים כוונות רעות מתחת להתנהגות הנחמדה שלהם, והוא החליט להעניש אותם בעונש משפיל ומביך מאוד.