שמואל ב, פרק י״א, פסוק י״א

תשובתו הנחרצת של אוריה חושפת נאמנות צבאית ואחוות לוחמים, אך מסכלת בתמימות את תוכניתו של דוד להסתיר את מעשהו עם בת שבע. אוריה מסביר שאינו יכול ליהנות מנוחות ביתו כאשר הָאָרוֹן שיוצא למלחמה, יחד עם וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת במחנה הצבא. יתרה מכך, וַאדֹנִי יוֹאָב וכן וְעַבְדֵי אֲדֹנִי נמצאים בחוץ ועַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, חשופים לחום ולקור במרחב הפתוח. משום כך הוא נשבע למלך שלא יעשה זאת בביטוי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, המהווה שבועה בחיי גופו ונפשו של דוד. למרות תמימותו, עצם סירובו לפקודת המלך והעובדה שכינה את יואב אדונו נחשבו למרד במלכות, שסיפק לדוד עילה להורות על מותו במלחמה.